החלטה בתיק ת"א 20881-01-12

1.         עסקינן בבקשת הנתבעות להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי מיום 30.05.11, לפיה נקבעה לתובע נכות רפואית משוקללת צמיתה   בשיעור 19% - 10% נכות צמיתה בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות בברך ימין בהתאם לסעיף 35(1)(ב')  ו-10% נכות צמיתה בגין צלקת מכוערת ורגישה בהתאם לסעיף 75(1)(ב') לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956.

הנכות נקבעה בקשר לחבלה שנחבל התובע ביום 02.06.09 בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

2.         הועדה הרפואית לעררים שינתה מהחלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר לא מצאה לקבוע לתובע נכות בתחום האורטופדי.

גדר המחלוקת

3.         לטענת הנתבעות נפל פגם מהותי בקביעת הועדה הרפואית לעררים, באשר זו התקבלה מבלי שעמד בפניה מלוא תיקו הרפואי של התובע, בו תועד רקע רפואי רלוונטי בברכיים ואף נעלמה ממנה העובדה כי ביום 08.03.09 היה התובע מעורב בתאונת דרכים נוספת (אף היא תאונת עבודה), בה נחבל חבלות דומות ואובחנה נפיחות בברך ימין.

לשיטת הנתבעת העדר התייחסות מפורשת לחבלה קודמת באותה ברך מלמד כי התיעוד הרפואי שבא בפני הועדה הרפואית היה חסר או למצער נעלם מעיניה.

4.         התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו לא נפל כל פגם בהליך קבלת ההחלטה על ידי הועדה הרפואית לעררים, שכן עמד בפניה כל החומר הרפואי הנוגע למצבו של התובע.

הועדה התייחסה באופן מפורט הן לעבר הרפואי והן לשאלת הקשר הסיבתי כשלראיה תשמש קביעתה בפרק סיכום ומסקנות-

"הוועדה עיינה בתיק הרפואי ומציינת כי טרם התאונה הנידונה התובע לא התלונן על כאבי ברכיים ולא טופל ע"י רופא משפחה או אורטופד, לאחר התאונה יש ביקורים חוזרים אצל אורטופד עם תלונות על כאבים, ........הוועדה מקבלת וקובעת כי יש קשר סיבתי והתאונה הייתה טריגר וללא התאונה המחלה הייתה מתפרצת בעוד מספר שנים או שבכלל המחלה לא הייתה מתפרצת".

עוד ובנוסף טוען התובע כי בכל אחת מהתאונות בהן היה מעורב נחבל בברך שונה.

בעוד שבתאונה מיום 08.03.09 נפגע בברך שמאל הרי שבתאונה נשוא תביעה זו (02.06.09) נפגע בברך ימין ואך מחמת טעות סופר נרשם  ביום 08.03.09 נפגע בברך ימין, טעות  אשר תוקנה בהמשך.

המסגרת הנורמטיבית

הוראת סעיף 6ב' רישא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "החוק") קובע את הכלל לפיו:

" נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

בסיפא מעוגן החריג, המסמיך את בית המשפט "להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

על פי ההלכה הנוהגת " יש למעט במתן רשות להבאת ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב' ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" (ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77) זאת בהתקיים טעמים משפטיים (פגם מהותי שנפל באותו הליך בו נקבעה הנכות על פי דין) או עובדתיים כבדי משקל (שינוי מהותי במצבו של התובע, החומר שעמד בפני הועדה לא היה מלא ואינו משקף את מצבו של התובע לאשורו (ראה עניין טיארה לעיל, וכן ע"א 635/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505).

מן הכלל אל הפרט

5.         לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, לתגובת התובע, לתשובת הנתבעות, למסמכי המוסד לביטוח לאומי שהוצגו ולפסיקה הנוהגת, סבורה אני כי דין הבקשה להדחות.